<h1>התרומה סימן רי"ג</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ומשפט עור הבתים מבהמה או חיה טהורה ועבוד לשמן כדתניא גבי צפן זהב או עור בהמה טמאה פסולות אלא מעור בהמה טהורה ועד שיעבדם לשמן. ויכול לעשותן מקלף הדק שכותבין בו וקרוי שפיר עור כדתניא יכתבם בד' עורות והרצועות יכול לעשותן מן עור עב וחזק אם ירצה אע"פ שהבתים מקלף דק דהא אין קושרין אותן אלא במינן היינו לאפוקי משי ולשונות של ארגמן ומותר לעשות הבתים והפרשיות מעור שליל דשפיר מקרי עור דלא גרע מעו' של עוף טהור שבו כותבין תפילין כדאיתא פרק שמנה שרצים אף ע"ג דלענין טומאה חשיב כבשר ומני להו בהדי אלו שעורותיהן כבשרן מכל מקום מותר עור שליל וי"א שיותר נכון והגון לפי שלא היה בו עביר' של תשמיש.
<h2>דף מט.</h2>
אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים פירוש שיהא זהיר שלא ישן בהן כשבא לו צורך הפחה זהיר לחלצן עד שיכלה הריח ושילהי לולב הגזול קטן היודע להניח תפילין אביו קונה לו תפילין היינו כי מכיר בו שהוא זהיר מדבר זה. ובפ' מי שמתו (כ"ד ע"א) אמרינן הלכתא תפילין תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ואפילו אשתו עמו והא תניא רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו ומשני דקא מפיק ליה למורשא דכובע לבר ובפרק בא לו (ס"ט ע"א) גבי בגדי כהונה וכן במסכת תמיד מניחן תחת מראשותיהן שלא כנגד ראשיהן שמע מינה תפילין מן הצד הוו שריין ולא חיישינן דלמא מגנדר עלייהו ולא כמו שפירש רש"י פרק בא לו ולא חיישינן להפחה דבמסכת תמיד (כ"ז) מסיק למילתא דלא חיישינן דילמא מגנדר. אמרינן פרק מי שמת אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו ואחר כך נכנס ורבי חנינא אמר מניחן על שולחנו וכן הדור לו עד אימתי אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה. אמר רבי חנינא אני ראיתי רבי שתלה תפיליו ופריך והיו חייך תלואים זה התולה תפיליו. ומסיק ר' בכיסתא תלא. אי הכי מאי למימרא מהו דתימא תיבעי הנחה כספר תורה קא משמע לן.
<h2>דף קד.</h2>
וצריך לדקדק בעשיית גוף האותיות א באלפא ביתא של רבי עקיבא כתוב מפני מה יו"ד של אלף זוקף למעלה מצדו מפני שמעיד בו וצופה להקב"ה שהוא אמת. משמע שעשוי קצת כעין יו"ד וגם צריך שלא יהא נמשך ושפל לצד מטה אלא זוקף כלפי מעלה. ב צרי' שיהא לה תג קטן למעלה בצד שמאל דאמרי' בחגיגה ירושלמי ובב"ר למה מתחלת תורה בבי"ת מה בי"ת יש לה שני עוקצין אחת למעלה ואחת מאחוריו אומר לבי"ת מי בראך ומראה להם בעוקצו שלמעלה זה שלמעלה בראני ומה שמו פירש לפי שהבי"ת סמוכה לאלף בסדר אלף בי"ת והוא אחד. ג אמרינן בהבונה לא יעשה גמלין צדי"ן לפי שיש ב' רגלים לגימ"ל למטה ואם היתה הפוכה דומה לצד"י פשוטה לכך קאמר שלא יעשנה שתהא נראית צד"י אם היתה הפוכה כגון לעשות ראש עליון של גימ"ל דק דק וראש תחתון עב כז"ה דאז נראית צד"י אם היתה הפוכה. וכן צד"י לא יעשה לה ראש עליון דק וראש תחתון עב שאם היתה הפוכה נראי' גימ"ל אך יש שינוי שזה יש בליטה לצד ימין וזה לצד שמאל אי נמי קאמר שרגל שמאל של גימ"ל ימשך ביותר ולא למשכו למטה עד שיהא ראשו תחתון שוה לראש השני כמו שני ראשי' עליונים של צד"י. וכן רגלו ימין של צד"י לא ימשך ביותר כנגד חבירו כעי' שני רגלי הגימ"ל ולא ימשוך אותו לצד מעלה עד שיהא שוה לראש רגל השני. והא דקאמר התם לא יכתוב לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן לא מפני שדומות זו לזו קאמר אלא משמיענו אעפ"י שרבי חייא קורין לאלפין עיינין וקא משמע לן אף ע"פ שמחליפין קריאתן אין מחליפי' כתיבתן. ה אית לה תג למעלה בצד שמא' דאמרי' בהקומץ מאי טעמא אית ליה לאות ה"י תגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמוני וכן פירש רש"י התם תג קטן יש לאות ה"י בסוף גגה למעלה. ובירושלמי דפרק שני דחגיגה ה"י יש לה נקודה אחת למעלה וכאן בסמוך הבאתי'. ורבינו יעקב פירש דקא מיירי בעוקץ שאחריה שלא תהא עגולה מאחריה דומיא דתגא דדלי"ת דסוט' ועירובין פרק קמא. אבל מדקאמר התם דתלי כרעיה דה"י משום דאי הדר ביה ניעייליה משמע כפירוש רש"י שלצד שהוא חוזר בתשובה שם הוא קושר לו כתר וכן בהבונה מאי טעמא מהדר תגא דקו"ף לגבי רי"ש אמר הקב"ה אם חוזר בו הרשע אקשור לו קשר כמוני. אלמא מיירי בתגא דקו"ף שבצד שמאל צריך שלא יגע רגל שמאל של ה"י למעלה ותלוי מאי טעמא תלי כרעיה דה"י פי' פרק בתרא דגיטין צריך למכתב למהך דלא לשתמע למחך לשו' חוכה. ח אמרינן פרק הקומץ רב' חזינא להו לספרי דווקני דחטרי להו לגגיה דחי"ת פירש רש"י מקל מתרגמינן חוטרא בסוף החי"ת לצד שלמעלה יש לה למעלה כעין מקל והוא כז"ה ורבינו יעקב היה מפרש דחטרי לשון חטרת גמל שיש גובה לחי"ת באמצע גגה כז"ה מדקאמר לגגה דחי"ת ולא קאמר תגיה דחי"ת דבר שהוא למעלה בסוף האות קרוי תגא ואם הוא לעיל באמצע האות קרוי גגה כדאמר פרק הבונה כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין והרי הזיי"ן צריכה זיון אלמא במחיקת החי"ת באמצעה נעשית שני זיינין ותגין שלהם וגבי דלית קאמר נטלו לתגא של דלי"ת ושוי ליה רא' דהיינו חודה שלאחריה וכן בעירובין ובסוכה פרק קמא דלמא יתיב זבוב אתגא דדלי"ת. וכן גריס רבינו חננאל פרק הבונה גבי חי"ת לגגו וגבי דלי"ת לתגו. ובאלפא ביתא דרבי עקיבא נמי אמרינן חי"ת מפני מה אינו קישור כתר מפני שבעלי חטא יש להם גנאי ובשת. ואם הוא בסוף האו' אם כן הרי יש לה כתר ויש שעושין שניהם להוציא מספק כז"ה והא דקאמר חי"ת אין קשור כתר היינו שאינו מחויי' לעשות. אי נמי הא כיון שנראית כמו התחלת של רגל שמאלי כמו שרגילין סופרים לעשות אין נראה כתר מצד ימין קאמר מפני מה אינו קשור כי שם אין רגילות לעשות לסופרים. ט הא אמרינן פרק הבונה (ק"ז ע"א) שלא יעשה טיתין פיפי"ן. אומר רבינו יעקב מכאן משמע שצריך לטית לכפול ראש ימין לתוך חללה כז"ה ולכך קאמר שלא יכפול כל כך שיהא נר' כמין פי"א כז"ה דאי לא בעי למכפל כלל למה הוצרך לומר שלא ישנה האות ובפ' הבונה נמי דקאמר נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים פירש רבינו חננא' נתכוון לכתוב טי"ת ולא הדביק ירכו השמאלית חיצון וכתב ובאלפא ביתא דרבי עקיבא נמי אמרינן מפני מה טי"ת טמון ידו וזקוף ראשו וקושר כתר. שכל מי שעושה צדקה וגמילות חסדים ונותן פרוטה לעני יתן לו בסתר. משמע דטמון ידו היינו הכפל שתוך חללו. י פירש רבינו יעקב צריך ראש של שמאל כפו' מעט מע' דאמרינן בהקומ' מפני מה ראשו של יוד כפוף מפני שראשיהם של צדיקים כפופים. ותנן נמי התם גבי תפילין אפילו כתוב אחד מעכבו. פשיטא לא נצרכה לדרב יהודא אמר רב דאמר קוצו של יוד מעכב רש"י פירש זהו רגל ימין שכפף למטה. וקשה על זה פשיטא דמעכב שזהו עיקר גוף האות. ועוד דלשון ראשו כפוף משמע בצד שמאל שיש לו ראש וסוף אבל לצד ימין קרוי רגלו. וכן נמי איתא בפסיקתא כי בי"ה ה' צור עולמים העולם הזה נברא בה"י ועולם הבא ביו"ד מה יוד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שהם יורדים לגיהנם ונקודה אחת למעלה רמז שעתידין לעלות שנאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ה פתוח מכל צד רמז פתח לבעלי תשובה. י כפוף רמז לבאי עולם שיהיו כפופים ונהפכו פנים לירקון. ובחגיגה דירושלמי פרק שני איתא לדרשא של יוד דריש לה מה"י מה ה"י פתוחה למטה רמז שיורדין לשאול ויש לה נקודה למעלה רמז שעתידין לעלות מה יוד כפוף רמז שיהיו כפופים ונהפכו פנים לירקון. אלמא לפי דרשא דפסיקתא יש ליו"ד תג למטה לצד שמאל וכן למעלה בראש שמאל. ויכול להיות שקוצו של יוד דפרק הקומץ היינו אותו תג שלמעלה ויו"ד כפוף היינו רגל ימיני דאלו של שמאל קרי ליה נקודה למטה ובירושלמי אין חולק בעשיית האות אלא דריש לה מאות של ה"י. ב כפופה צריך שתהא עגולה שלא תהא נראית בי"ת וכ"ף פשוטה צריך שתהא עגולה למעלה וגם תהא ארוכה גם כנגד כפולות של כף כפופה שאין חלוק בין זו לזו אלא שזו כפופה וזו פשוטה וכן נו"ן או פ"א או צדי"ק פשוטות צריכות להיות ארוכות כמו הכפופות וגם כנגד הכפופות. ס סתומה צריכה להיות מרובעת מארבע רוחותיה מדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים וכן ס צריכה מחוברת מכל צד אלא שסמ"ך עגולה ולא מ"ם. ק צריכה תג קטן למעלה לצד שמאל דאמר בהבונה מאי טעמא מהדר תגא דקו"ף לגבי רי"ש אמר ליה הקב"ה לרשע אם אתה חוזר בך אני אקשור לך כתר כמוני דאיבעי לגגיה דקו"ף שהוא כמין כתר מאי טעמא פתוח להדי רי"ש אם כן הכי הוה ליה למימר מאי טעמא מהדר אפי' דקו"ף לגבי רי"ש כדאמרינן גבי גימ"ל דלי"ת. ועוד תגא משמע כעין מקל זקוף למעלה. וכן קושר כתר משמע זיון זקוף ולא קא מיירי בעיקר האות אלא בזיונין הזקופים למעלה כמו מצאו משה להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות וכגון תגא של ה"י דקאמר בהקומץ דהוא מקל זקוף על האות כדאיתא בירושלמי דחגיגה ה"י יש לה נקודה למעלה שהמתים עתידין לעלות. אמרינן במסכת סופרים שמע ישראל צריך לכתוב אותו בראש שיטה. וכל אותיותיו פתוחות וצריך שיהא אחד לסוף שיטה. ואף על גב דבתפילין ומזוזות אין אחד בסוף שיטה לפי מנהג שלנו. מ"מ בעיקר כתיבת גוף האותיות אין שום שנוי א"כ צריך שיהיו אותיות של שמע ישראל פשוטות פירש גדולות ורחבות יותר משאר אותיות. והתם נמי קתני (צו ה' פסוק ט"ז רע"א זלל"ה בתשובה) וישחט חי"ת פשוטה שהוא חצי פשוטין של תורה. ה דהלה' פשוטה. ע דשמע רבה מכל עיין. ד דאחד שמנה מכל דלי"ת. כתוב בשימוש' רבה לא אכשר לאחותי אלא דקרי בתורה נביאים וכתובים ותלמוד. בתורה בספר בראשית. בנביאים בספר שמואל. בכתובים בספר תהלים. ואי הוי דמשנה שפיר דמי מסייע ליה מתניתא להא דשמואל. בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו. דכתיב ולמדתם ושמרתם ועשיתם וקשרתם. אם אין למידה אין שמירה אם אין שמירה אין עשייה. ואם אין עשייה אין קשירה עד כאן לשונם. אמנם בתלמוד שלנו לא מצינו כל זה אלא אדרבא פרק לולב הגזול (מ"ב ע"א) גרסינן קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין אע"ג דלא למד במשנה. רק יהא נקי לשמור אותם בטהרה כאלישע בעל כנפים וכן כתוב התם אמר אביי אי כתבינן אגויל שפיר דמי וליתא דאלו בפרק המוציא יין פריך ליה תלמודא תפילין אגויל מי כתבינן. ואיך יש לסמוך עליהם בדבר שתלמוד שלנו חולק עליהם. הילכך כל אדם טהור וזריז לשמור אותם בטהרה יניחם עליו ויאריך ימים ושנות חיים בנעימים.
